החיבור בין הנוף או הטבע והעיר לכדי צורת חיים אחת
ששם מתמלאים צורכי החיים, הוא זה המעניק לאדם מקום
מקום הוא מרחב המוגדר על-ידי גבול פנימי וחיצוני: משהו בתוך מקום מסוים הוא כמו מים בתוך כלי, גורס אריסטו בספרו פיזיקה. המקום נוצר כאשר אנו מרגישים כי איננו ממוקמים באופן אקראי בחלל אלא תופסים חלק ייחודי ומשמעותי בתוכו. המקום קשור למרחב מסומן שבו אנו בוחרים לשכון. המקום הוא אפוא משכן, בית – שם מתמלאים צורכי החיים, שם נוצרת התרבות. מקום מתהווה כאשר קיומו של סובייקט בסביבה נתונה לובש צורה של נוכחות מתמשכת ויציבה. המקום נוסד באמצעות סיפור מכונן (היסטוריה), הקושר בינו לבין יושביו. ל"מקום" משמעויות רבות: טופוגרפיות, גיאוגרפיות, נפשיות, דתיות, פילוסופיות, יומיומיות ועוד. המקום הוא ישות פיזית ומטאפיזית. ברמה המטאפיזית, המקום הוא המרחב הסימבולי של השפה, הנוכחות הקדושה של האל (שפת התורה). במסורת היהודית, המקום הוא אחד מתוארי האל. בעקרונות הפילוסופיה קובע דקארט כי אין קיום למקום ללא הסובייקט (האדם) התופס אותו ככזה.
מנעד היא קשת רחבה, עולם שלם של הקשבה ויצירה למען האדם והסביבה. כל מנעד היצירה שלנו מתקיים בטווח שבין המקום לאדם.
minadd
מנעד הוא תוצר של חיבור ייחודי בין שני משרדים ותיקים בעשייה במרחב הישראלי:
משרד "תכנון נוף בע"מ – אדריכלי נוף" שנוסד ב 1972 על ידי יוסף סגל, אורי מילר וצבי דקל, וברקע שלו מגוון של פרוייקטים ברמות שונות של תכנון הנוף, ומשרד "יאיר אביגדור – אדריכלות ועיצוב עירוני בע"מ" שהוקם ב-1994 ועיקר עיסוקו מאז, הוא בממדים השונים של המרחב האורבאני.
שילוב תחומי העיסוק של שני המשרדים; תכנון ועיצוב אורבאני עם תכנון נוף לכל רבדיו, מיישם את השקפת העולם הרואה בשני התחומים כמשלימים וקשורים זה בזה בקשר הדוק. חשיבה אזורית ומתארית, בחינת המרחב האורבאני בכלל והמרחב הציבורי בפרט, חייבות לשלב באופן מובנה את שני התחומים ללא אבחנה דיסציפלינארית.
שיתוף ייחודי זה, מאפשר גישה תכנונית פתוחה לפרויקט הנדון, בחינת הצרכים המתאימים לו והתאמת הפתרון התכנוני והתחומים המקצועיים הנדרשים לו.
עבודת התכנון מבוססת על הפעלה של צוותי תכנון משולבים של אדריכלים, אדריכלי נוף, מעצבים עירוניים מצוות המשרד ויועצים נוספים בהתאם לאופי הפרויקט.